תקיפה בריחה, קיפאון (fight, flight, freeze – 3f) או שקר?

שאלות למחשבה: מה אם השקרים של ילדך (וגם של בן או בת הזוג) אינם עדות לאופי בעייתי (לקוי) או אינם עדות להתנהגות של חוסר כבוד? ואינם ביטוי של זלזול? ואולי השקרים שלו הם למעשה אסטרטגייה של הגנה עצמית שמקורה בלקות בעיכוב תגובה (אימפולסיביות), לקות בויסות רגשי, לקות בזיכרון עבודה וקשיי קשב – כולם מאפיינים של הפרעת קשב (ADHD)?

הנחת היסוד  במאמר זה מעוגנת בתיאוריה חדשה שמאפשרת להורים, למטפלים ולמחנכים לאמץ נקודת מבט חדשה, שמקורה הוא נוירולוגי, ושדרכה ניתן להבין את השקרים.

ככל שהמוח האנושי התפתח, הוא פיתח מנגנוני הגנה עצמית שנועדו להבטיח הישרדות בזמנים של סכנה קיצונית, איום או מתח. במצב של איום, המוח חייב להגיב בשבריר של שנייה, ו"ההחלטה" כיצד להגן על עצמו בצורה הטובה ביותר היא מיידית/אינסטיקטיבית. בתחילה חוקרים כינו תגובה זו באופן נרחב כתגובה נוירולוגית תקיפה או בריחה (fight or flight).

מאוחר יותר, המחקר בתחום הפסיכולוגיה והנוירולוגיה הוסיף "קיפאון" (freeze) כתגובה התנהגותית נוספת משמעותית ושכיחה, במקרה של תחושת איום. כלומר, התגובה של היחיד עלולה להיות תגובה של קיפאון כשהוא ממש מאובן מפחד.

כיום, חוקרים נוירולגים ופסיכולוגים מתחילים להתבונן ולתעד "f"  רביעית שמתבטאת בזמנים של סכנה אמיתית או פרשנות של סכנה אצל ילדים, מתבגרים ואפילו מבוגרים עם הפרעת קשב:  שקר (fib).

כאשר היחיד חש בנוכחות סכנה, המוח מזהה איומים ומפעיל מנגנוני הגנה באמצעות מבנים מוחיים (לימביים) המוכנים להגיב לאיום. כתגובה לאיום המוח מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, הנמצאת במגע עם גזע המוח או המוח הקטן. האדם "מתודלק" כימית על ידי אדרנלין המשתחרר לגוף. אדרנלין זה, בתורו, מעורר את התגובה האוטומטית של תקיפה, בריחה או קיפאון.

עם התפתחות המחקר במדעי המוח (כולל באמצעות fMRI), מצטברות עוד ועוד עדויות מחקריות התומכות בהתנהגויות (3F) הקשורות למצבי לחץ/איום. יחד עם זאת, מדעי המוח ממשיכים גם לחקור את התפתחות הניאוקורטקס (השכבה החיצונית ביותר של המוח), המהווה גורם נוסף האחראי על עיבוד המחשבות. זוהה גורם חדש של הגנה עצמית שהושג באמצעות שפה. כלומר התגובה האינסטיקטיבית איננה רק פיסיולוגית/גופנית (תקיפה, בריחה וקיפאון) אלא, תגובה אינסטיקטיבית (הישרדותית) שפתית/לשונית. באמצעות השפה יש לאדם יכולת להסביר את עצמו, להשתמש בנימוקים עובדתיים ו/או שקריים באופן מיידי בזמן ההתרחשות, בעיקר בתקופות של לחץ ואיום.

במחקרים נצפה מנגנון של שקר (fib) כתגובה אינסטיקטיבית רבת עצמה אצל אוכלוסייה עם הפרעת קשב.

מנגנון ה Fib – שקר מגן על היחיד עם הפרעת הקשב במספר דרכים:

1. הגנה (זמנית) מפני המחשבה וההרגשה שהוא אכזב מישהו, כגון הורה, מורה, מאמן, חבר או כל אדם משמעותי. למשל, בעקבות תוצאות אקדמיות גרועות, מטלות או פרויקטים שלא הושלמו, איחורים והחמצת פגישות או שיעורים.
2. הסטה (זמנית) של הכעס של ההורים או אדם משמעותי אחר והרחקת התוצאה הצפויה.
3. השהייה: מתוך רצון "להרוויח זמן" בהיעדר מידע בנקודת הזמן של ההתרחשות, או אם המשקר חושב שהאחר, למשל הורה או מורה (שהמוח תופס כאיום) לא יאהב את העובדות. השקר מספק "לשקרן" זמן לעיבוד וחשיבה על האירוע. התוצאה של השקר אינה מתוכננת, כלומר, כאשר השקר מתרחש, היחיד איננו מודע להשלכות ולתוצאות כאשר השקר יתגלה.
4. שימור עצמי: באמצעות השקר, הילד מנסה לשמר מחשבות של הערכה עצמית ומסוגלות עצמית. ADHD יוצר אצל הילדים, המתבגרים והבוגרים הערכה עצמית נמוכה, שמקורה "בכישלונות" שהתנהגות הקשורה ל-ADHD מייצרת, שתוצאותיה קשיים תפקודיים המובילים לבושה ולמבוכה.

לעתים קרובות, "fib" או "שקר" אכן מאפשרים לאדם למנוע סכנה או איום נוכחיים, לפחות לזמן קצר נקודתי. הבריחה מפחד, מבוכה, שיפוט, אשמה או בושה מספקת תחושה קצרה אך רבת עוצמה של תגמול (או בריחה/ניצחון). הדבר בא לידי ביטוי כאשר אדם משקר כדי להפחית את האיום הנקשר להשלמת מטלות קשות. זה מאפשר לו להשיג הקלה ממה שנראה כמו שלל שאלות, ותקיפה תוך "סיפור" של תרחישים אפשריים במוחו שלו. לדוגמה, "אה, כמעט סיימתי עם החיבור. יש לי רק את הציטוטים להוסיף, אבל יש לי את הציטוטים בהערות שלי." וכאשר המציאות שונה בהרבה.

יתרה מכך, אדם עלול לשקר לעצמו כדי להימנע מהפחד ומהאיום הנתפס ממצבו הנוכחי. דוגמה לכך עשויה להיות דחיית משימה מסובכת או לא נעימה כדי לבצע משהו מהנה יותר.

מקורות:

Fight, Flight, Freeze… or Fib?

By Monica Hassall, R.N., Barbara Hunter, M.Ed.

Updated on December 31, 2021

Fight, Flight, Freeze… or Fib?

¹Oltmanns, T. and Emery, R. Abnormal Psychology, Eighth Edition. (Great Britain: Pearson Education Limited, 2015), 231.

²Lissy, F. Jarvik, MD, PhD. and Russell, Dan, MA. “Anxiety, Aging, and the Third Emergency Reaction,” Journal of Gerontology. Volume 34, March 1, 1979.

³Barkley, R. Taking Charge of Adult ADHD. (New York: Guilford Press, 2010), 7-12.